שיעורים באוויר הפתוח

חברים יקרים,

זאת שמחה גדולה כל כך לתרגל איתכם יוגה בפארק כפי שעשינו למשל בשיעורים האחרונים.  

האפשרות לתרגל לקראת שקיעה היתה ממש חוויה נהדרת, שממלאת את הלב.

הטבע עצמו סיפק כוריאוגרפיה אידיאלית: משבי רוח רעננים, ציוץ ציפורים ומרחבי דשא שקטים.

כולנו בתקופה שסביב נגיף הקורונה, בה המושגים "חוץ" ו"נוכחות פיזית ביחד" אינם מובנים מאליהם.

ודווקא משום כך נוצר הרעיון שפנים אל פנים לעיתים, בשונה מהמקוון: מקום פתוח – הוא מקום בטוח.

ממש מתחילת התירגול הבנתי שהתחושה החיצונית פיזית הזאת חלחלה גם להוויה הפנימית, נפשית וגופנית כאחד. המועקה התפוגגה. וכן, בתקופה מאתגרת זו חשוב לא פחות להביא את הלב למקום של פתיחות ורווחה, לנסוך בו בטחון.

כמויות עצומות של תכלת שמיים הפרושה מעלינו הובילו ספונטאנית לפתיחת מרכז הלב לעבר מרחבים של חופש.

בכתבים מסורתיים, היוגים מקשרים את מרכז הלב שבתוכנו לאלמנט האוויר, חמישי מבין אלה המרכיבים את היקום. מחסומים ומועקות בשעת משבר משפיעים על אזור החזה והלב.

אין כמו האוויר הפתוח כדי להישיר מבט באומץ במחסומים כאלה. בעדינות, בקשב אמפתי, זורמים בתירגול מתנוחה לתנוחה, כמו נמצאים בתפילה דוממת, להסרתם. 

וככל שהזמן עובר גדל החיוך על הפנים. חיוך מוקיר תודה על היכולת של האסנות והפרניאמה לגרום לנו לחוש משוחררים יותר ויותר. העור נמתח ומתגמש, כוח החיים - הפראנה מצטבר במקומות דואבים ומסיר כאב, מביא חיות לכל תא ותא בגוף.

המחשבה כמו הגוף הפיזי, משלימה ומתפייסת, פונה אל מקומות של ריכוז רב, שלווה ושקט.

וכשיורד הערב, והיום והלילה נפגשים בשעת איחוד, אנחנו מודים על האפשרות לאחד קבוצה במיפגש מחד, ולאחד גוף הכרה ורוח עם הבריאה מלאת שמחת החיים, העוצמה והרוגע אשר שרו ביוגה בפארק בתוכנו ומסביבנו.

שמרו על עצמכם והיו ברוכים,

הדס