להרפייה השפעה עצומה על הבריאות הגופנית והנפשית שלנו.
כמויות עצומות של אנרגיה מבוזבזות כיום על מתח שרירים מיותר. 
אם ננהג במכונית בשרירים רפויים אין פירושו של הדבר חוסר זהירות.
להיפך, הרפלקסים שלנו יגיבו בנכונות גדולה יותר מאשר של אלה אשר מתוחים ודרוכים תמיד לשעת חירום.
דבר זה נכון לגבי הצייר, המוזיקאי וכל אדם בתחום מקצועו הוא.
כל גאון, במודע או שלא במודע, הוא למעשה אחד שיודע לנוח בשעת ביצוע עבודתו.
זוהי הסיבה ליעילותו ולפוריותו, וזוהי הסיבה לחשיבות העצומה של הידיעה להרפות.

 

ראשית נבחן כיצד ההרפייה פועלת על גופנו: 

 

  עקרונות הפעולה של ההרפייה  

 

• חשוב להבין שלפעולת השרירים שני  חלקים: כיווץ והרפייה. באותו איבר עצמו, שרירים פועלים יחד ובו זמנית בכיווץ והרפייה, אך ביחס הפוך. למשל בכיפוף מרפק: שריר הקיבורת מתכווץ ואילו התלת ראשי מאחור מתארך ומאפשר את התנועה.

אפילו הפעולה הפשוטה של נשימה ושאיפה היא דרך טבעית לחוות מתח קל ואחריו הרפייה. 
מאחר והרפייה היא מצב פיזיולוגי המופיע בעקבות כיווץ שרירים, ניתן לעשות שימוש בעקרון זה בשלבים הראשונים של תרגול  ההרפייה. קודם מכווצים בחוזקה שרירים, ואח"כ דרגת ההרפייה שלהם עמוקה יותר מאשר ללא הכיווץ הראשוני. סוואמי ונקטסננדה מכנה תהליך זה של מתיחה ושחרור בשם "עיסוי עצמי".

 

• עקרון נוסף הוא: חשיבות דירוג שלבי המעבר בתרגול:

המעבר מפעולת שרירים (כיווץ) – לחוסר פעולתם (הרפייה) – לפעולתם (מתיחתם בשהייה בתנוחה).
שכן רק לאחר הכיווץ הפעיל,  שאחריו מתאפשרת הרפייה טובה, אפשר לעבור לפעולה טובה מנקודת המבט של תרגול היוגה, כשהכוונה היא לשהייה בתנוחה תוך כדי מתיחת השרירים והארכתם.

"לפני שאפשר לכוון את הגוף בצורה נכונה תוך פעולתו, צריך הוא ללמוד בראש ובראשונה את אמנות חוסר הפעולה או את ההרפייה....כאשר הגוף הוכשר לעבור למצב זה של הרפייה שלמה, הוא מוכן ללמוד ליצור את הצורה הנכונה של מתיחות. למתיחות תודעתית מכוונת אנו מגיעים בעזרת אמון בתנוחות, שצריך להימצא בהן במשך זמן מסוים בלי כל תנועה...להחזיק בתנוחה, תוך העדר תנועה גמור, הוא דבר קשה יותר למעשה, מתרגול מאומץ, אולם אפשר להרוויח על ידי ההחזקה בלי תנועה יותר מאשר רוב צורות הפעילות החיצונית" (ספרינג, 1961, עמ' 40 – 41 ).

 

להליך זה יש חשיבות במספר מישורים מרכזיים:

 

  חשיבות ההרפייה מבחינה גופנית  

 

כול תכנית התעמלות או פעילות רציפה אחרת המתבצעת לאורך היום – חייבת לכלול פרקי זמן של הרפייה והתרגעות. הלב הוא שריר שימשיך ויתכווץ כול ימי חייך אבל השרירים האחרים חייבים לנוח. כי אחרת במצב של העייפות תהיה הפרעה לכול השרירים להתכווץ ואף להרפות.
זוהי הסיבה שאנו סובלים מהתכווצות שרירים, כי כולנו "עייפים". השרירים עובדים שעות נוספות וצוברים בתוכם פסולת והם במצב מתמיד של כיווץ.

 

מתח שרירי זה אינו אלא מתח מתמיד של הגוף בכללותו, בכול המערכות שלו. המתח מצטבר בשרירים במקרה זה גם כאשר השרירים אינם מבצעים כול פעולה. מדובר במתח שהופך להרגל אף מבלי שנבחין בכך, מאחר ורמת המודעות שלנו מסתגלת לדרגת מתח נתונה בקלות רבה.
למרות שמטען המתח הזה עדין, הפגיעה שלו תתבטא בטווח הרחוק יותר וכן בכול הגוף.

הסיבה לקיומו היא הימצאות הגוף במצב הכן  מתמיד בתנאי החיים הלחוצים המודרניים, והתוצאה היא נכונות מתמדת של השרירים הרצוניים לאפשרות פתע של פעולה, גם כאשר מצב כזה איננו קיים. 

הרי איננו נתונים בגו'נגל. שם הצייד דרך את שריריו לקראת צייד הדוב, ומשנסתיימה הפעולה בהצלחה חזרו שריריו לאיזון ומפלס המתח ירד. במצב ההוא המתח שרת מטרה מועילה.  ואילו בן החברה המודרנית הופך את המתח לבן לוויה קבוע ומאמץ באופן בלתי נחוץ את השרירים, אם צריך ואם לא צריך, מה שגורם להשפעות חודרות ומצטברות בשרירים וביציבה תחילה, המשכו בהרגלים לקויים ולבסוף האישיות כולה סובלת.
הנשימה לא רגילה, תנועות ידיים ורגליים מגלות עצבנות ניכרת. מופיעים התכווצויות שרירים, כאבי ראש, גב ונדודי שינה.
מערכת העצבים נמצאת באזעקה מתמדת והתשלום הוא גבוה: התקפי לב, לחץ דם גבוה ועוד.

 

בזמן ההרפייה מערכת העצבים מגיעה לרגיעה מוחלטת. השרירים משוחררים ורפויים. הגוף נטען באנרגיה השקולה לכמה שעות שינה.

קיימת הקלה ללב והקלה בזרימת הדם.

ההרפיה היא זמן הניקוי והתיקון.הדם מתנקה מרעלים. יסודיאן ממליץ לשכב בשכיבה מרגיעה ומשחררת זו בבוקר לפני הקימה ובערב לפני שכבנו לישון.

 

  חשיבות ההרפייה מבחינה נפשית  

 

כשאנו נכנסים להרפייה אנחנו עוברים ניקוי מנטאלי. אנו מעדנים את נקודת המבט שלנו על עצמנו ועל העולם, יכולים לראות דברים בעזרת חושינו הפנימיים, הולכים פנימה אל מאחורי הפעילות החיצונית הרועשת  ומתחברים לזרימת האנרגיה יוצרת הבריאות שבגופנו, מאפשרים לחוקי הטבע לפעול דרכנו  בסביבה פנימית יותר נכונה.

האדם כאילו נסוג לתוך הבועה של עולמו הפרטי, והשחרור מפעפע בכול הגוף משום שהמחשבה אינה מנתחת ואינה שופטת. משום שאי אפשר לכפות על המחשבה להישאר ריקה, אנו מעסיקים אותה בריכוז בנשימה, או בצליל חוזר על עצמו, או בדמיון מודרך. מותר למחשבות להיכנס ולצאת אך אנו מתבוננים בהן ונותנים להן לרדת מהבמה בגמר ההצגה כשם שהן עלו עליה.

 

  חשיבות ההרפייה מבחינת הקשר גוף – נפש  

 

מערכות הגוף שלנו משלימות זו את זו על יד פעולתן. קיים מצב של היזון חוזר. כשם שהמוח יכול לשלוט במצב השרירים, כך גם שינוי במתח השרירים משפיע על החלק התת הכרתי והלא רצוני של מערכת העצבים שלנו וזה בתורו עשוי לשנות מצבי גוף שונים. כלומר: השגת הרפייה במערכת השרירים הרצוניים יכולה להשפיע על השגת הרפייה בשרירים הלא רצוניים ואח"כ גם במערכות הגוף האחרות.

 

  מנקודת מבט יוגית  

 

תנוחת ההרפייה נקראת גם שאוואסנה (תנוחת הגוויה), בה הגוף שרוי ללא תנועה ממש כמו גווית המת ורק תנועת הנשימה קיימת. תנוחת ההרפייה נראית קלה אך היא קשה מאוד לביצוע ונחשבת לתנוחה הקשה ביותר לביצוע בתנוחות היוגה.
בזמן ההרפייה חשים איך מתפזרת האנרגיה (פראנה) שהייתה מרוכזת באזורים שונים בגוף תוך כדי שהייה בתנוחה, בכול חלקי הגוף עד הקצוות.

אדם שאינו יודע עבודה קשה מהי, אינו יודע מהי שינה טובה. לאחר אימון מאומץ בתנוחות היוגה, מתרחשת הרפייה מושלמת. הרפייה איננה תרדמה, וניתן לחוש משוחרר גם תוך כדי פעילות מאומצת. האינטליגנציה השולטת בגוף חופשייה מהפרעות ונעשית ברורה, היא מסייעת בשמירת המתח ההכרחי לבניית תהליכים פיזיולוגיים בריאים וממעיטה במתח לא נחוץ. האינטליגנציה היא היודעת את ההבדל בין השניים.

 

  השפעת התרגיל בקצרה  

 

מערכת העצבים מגיעה לרגיעה מוחלטת, השרירים משתחררים ממתח. 
ההרפייה נעשית בשלושה מישורים: גוף-שרירים, מחשבה-נשימה, רוח-ריכוז במפתח הלב.

הרפייה נותנת לנו את היתרון להיות בעלי מודעות ושלטון עצמי ולא להפוך לקורבן לתהליך הפסיכוסומאטי שלנו. אין צורך בשום מרשם או כדור או גורם חיצוני אחר. ההרפייה משפיעה יותר מכול סם או חומר מעורר אחר המשנה את ישותו של האדם. הגוף נטען באנרגיה השקולה לכמה שעות שינה.

 

  לסיכום, ההרפייה נעשית בשלושה רבדים  

 

גוף (BODY) – מערכת השרירים 
מחשבה-(SPEECH)-ריכוז בנשימה
הכרה-רוח (MIND) - ריכוז במפתח הלב.
ללמוד אומנות זו – ללמוד לפרק את המתח – זו ברכה לכול חיינו – בלי הבדל גיל, מין או משלח יד.

 

 

 

  ביבליוגרפיה  

בילו.א. הרצאות 2003
דיוננדה.וישנו.ס. (1996), ספר היוגה השלם, רשפים
ונקטסננדה, ס. (1980) יוגה, תל-אביב: תמר.
חסון ה. יתרונות תנוחת ההרפיה, מתוך ע. גמר  2004
יסודיאן, ס.    האיך, ח.  (1959) , יוגא ובריאות, ירושלים: י. מרכוס.
ספרינג, ק. גוס, מ. (1961 ) , יוגא יום – יום, ירושלים:   י. מרכוס.