מהי פראנה?  

 

תפיסת העולם של הוגה הדעות ההודי, מכלילה את היקום כולו לכדי מסגרת מצומצמת של שני חלקים: "פראנה"- אנרגיית החיים, ו"אקשה"- ראשון האלמנטים שנוצרו ביקום (החלל).
"פראנה" פירושו כל אשר מתגלם בצורת תנועה, או אפשרות של תנועה, כוח, או משיכה: חשמל, מגנטיות, תנועות בגוף החי- כול דבר בר-תנועה נכלל במונח "פראנה". הפראנה היא אשר מניעה את הכוכבים, השמש, הירח. פראנה מהווה את כוח המשיכה–  כל אלה הינם התגלמויות שונות של המהות המכונה "פראנה".

 

אך ההתגשמות הטובה ביותר של הפראנה מצויה באיזור המוח וכפופה להדרכתה של המחשבה. על ההכרה (אזור החשיבה) מוטל התפקיד לשלוט בכל פעימת פראנה שמתעוררת בגוף... ההיגיון הפשוט אומר שעל ההכרה לשלוט בגוף באופן מוחלט. 
אך באופן מעשי זה לא קורה. לרובנו קורה בדיוק ההיפך מכך.
עבורכם, המרכבה היא שנמצאת לפני הסוסים. הגוף הוא אשר שולט בהכרה. אם אצבעי נצבטת–  אני דואב על כך. אם מתרחש משהו אשר איננו לרוחי–  הנני מודאג. ההכרה שלי מאבדת איזון. הגוף הפך להיות אדון ההכרה.
כאן באה לעזרתנו השיטה של הראג’ה–יוגה, המבוססת על הסתייעות בכוחות הגוף על-מנת לייצר מצבי הכרה מסוימים ולחזק את המוח יותר ויותר, עד שישוב לשלוט מחדש בממלכתו האבודה.
ההכרה איננה כוח ואף לא חומר, ובכל זאת היא גורמת להיווצרותם כל העת. בטווח הארוך, ההכרה יוצרת את כל הכוח, את כל הפראנה. כל היקום הינו מסה אדירה של פראנה, אנרגיית חיים, והיא נוכחת בכל נקודה ונקודה. אנו, כפעימות קטנות של ההכרה, שואבים פראנה זו מן הטבע, מעבדים אותה שוב על ידי הטבע העצמי שלנו ומבטאים אותה בהניענו את גופנו וביוצרנו את מחשבותינו.

 

  מהי פראניאמה?  

 

תרגילי נשימה, פראניאמה, נפוצו בהודו עוד משחר ההיסטוריה. 
השליטה על אותה אנרגיית חיים שמפעילה הכול, השליטה על הפראנה בגוף, נקראת פראניאמה. אנו מבינים, בשכל הישר שלנו, שזוהי הנשימה אשר גורמת לכל דבר לנוע. אם הנני מפסיק לנשום, אני עוצר תנועה. אם הנשימה מתחילה להתבצע, הגוף מתחיל לנוע. היעד שאנו חותרים להגיע אליו איננו הנשימה עצמה: זהו משהו מעודן יותר אשר נחבא מאחוריה, אך היא "חבל ההצלה" הנגיש ביותר עבורנו. 
ולצורך זה נספר משל: היה היה פעם שר בשרותו של מלך דגול. מאחר והמלך לא היה מרוצה מהשר, הוא גזר עליו מאסר במרומי מגדל גבוה. השר הושם בכלא ממתין לאובדנו. בלילה הגיעה למקום אשתו ובכתה לבעלה. השר ענה לה: "אין טעם לבכות". הוא הורה לה לקחת מעט דבש, חיפושית, גליל של חוט דק, פקעת של חוט עבה יותר וחבל. היא קשרה את החבל לחוט העבה ולחוט הדק, את החוט הדק קשרה לאחת מרגליה של החיפושית, שמה דבש בקצה ראשה והניחה לה להתקדם במעלה קיר המגדל (כשראשה כלפי מעלה). החיפושית טיפסה לאיטה למעלה, מתוך תקווה להגיע לדבש, עד שהגיעה לבסוף למרומי המגדל. השר תפס אז את החיפושית ואחז בחוט המשי, בשאר החוטים ולסיום הגיע לאחיזה בחבל. בעזרת חבל זה הוא ירד מהמגדל והצליח לברוח.

 

בגוף זה שלנו תנועת הנשימה היא "חוט המשי": בקנותנו אחיזה בו, אנו תופסים את מקלעת החוטים של זרמי העצבים, ומשם –  החוט השזור של מחשבותינו ולבסוף את חבל הפראנה – אנרגיית החיים, שאם השגנו בה שליטה, אנו מגיעים לשחרור. בסיוע הדברים שבמישור החומרי והגשמי, עלינו להגיע להבנות מעודנות יותר ויותר. העולם הינו אחד, בכל נקודה בה תיגע בו. כול הנקודות אינן אלא גיוונים של אותה נקודה אחת ויחידה. לאורך כל היקום מצויה ועוברת אחדות בבסיסו. אפילו ע"י דבר כל-כך גס/ לא מעודן כמו הנשימה אני מסוגל להשיג אחיזה ברובד הרוחני.

תוך כדי אימון בנשימה אנו מתחילים לחוש את כל תנודות הגוף, שאיננו חשים בהן כעת. ברגע שאנו מתחילים להרגיש בהן, אנו מתחילים להיות האדונים שלהן, להשתלט עליהן. מחשבות בעודן באיבן תיחשפנה בפנינו, ונהיה מסוגלים לשלוט בהן.

 

יתרון ברור של הפראנימה הינו בריאות. תשעים ותשעה אחוזים מאיתנו אינם נושמים נכון. איננו מנפחים את הריאות די הצורך. שגרה של נשימה תטהר את הגוף ותשקיט את ההכרה. כשאתה שליו, נשימתך מתנהלת באופן רגוע ושומרת על קצב מסוים. אם הנשימה ריתמית, ממילא הינך במצב רגוע. כשהכרה מוטרדת, הנשימה נקטעת. אם ביכולתך לכוון את הנשימה להגיע לקצב מסוים באמצעות תרגול, מדוע אין ביכולתך להפוך רגוע? כשאתה מוטרד, היכנס לחדר וסגור דלתך בעדך. אל תנסה לשלוט על ההכרה באופן מאולץ, אך המשך במצב של נשימה ריתמית למשך עשר דקות. הלב יירגע...

כשהנשימה מתחילה לזרום בקצב אחיד דרך שני הנחיריים זהו הזמן המתאים לשלוט על ההכרה. באמצעות הנשימה ביכולתך לגרום לזרמים של הגוף לנוע דרך כול חלק בגוף, בדיוק בהתאם לרצונך. בכל פעם שחלק כלשהו בגופך לוקה בחולי, שלח אליו פראנה כדי להבריא ולרפא אותו- הכול באמצעות הנשימה.

 

  הקושי העיקרי הוא גיוס הרצון  

 

כול החוקים והמושבעים לא יהפכו אדם לאיש טוב, אלא אם כן הוא, מרצונו החופשי, משנה את ההכרה: וזהו הקושי הגדול. גיוס כוח הרצון לשליטה עצמית מוחלטת על המחשבות ואימון בשליטה כזאת.
המחשבות והחושים צריכים להיות המשרתים שלי, לא האדונים שלי.
אז ורק אז אפשרי הדבר שמחשבות רעות תיעלמנה.
חינוך אין פירושו מילוי המוח בעובדות. שיכלול הכלי והשגת שליטה מוחלטת במוחי/הכרתי העצמית שלי, אלו הם היעדים של החינוך.

 

המשמעות המעשית של שליטה כזאת היא שאם ברצוני לרכז את הכרתי בנקודה מסוימת, היא תתמקד בה, וברגע שאני קורא לה לחדול, היא שוב תהיה חופשייה.
על ידי תירגול איטי ובהדרגה אתה חודר לתוך נבכי ההכרה ושלב אחר שלב קונה בה שליטה. 
עבודה זו מתחילה בתירגול פראניאמה, בהשגת היכולת לשלוט בנשימה.