שרי אאורובינדו גוש

1871-1950

שרי אאורובינדו (Sri Aurobindo Ghosh) נולד ב- 15 באוגוסט, 1871, בכלכותה, בנגל, למשפחת גוש המיוחסת. אביו נסע ללמוד באנגליה וחזר להודו כרופא בעל מוניטין. סבו מצד אמו שזכה לכינוי "הסבא של הלאומיות ההודית" היה סופר ועיתונאי במקצועו. עושרו הרוחני של אאורובינדו והצטיינותו הספרותית נזקפים לזכות מורשתו מצד אמו.
בגיל ארבע נשלח אאורובינדו ללמוד במנזר בדרג’ילינג, וקיבל חינוך יסודי בבית-ספר ציבורי אנגלי. מנהל בית-הספר הבחין בכך שמכל הבנים שחונכו על ידו במשך שלושים שנות עבודתו, לא היה נער בעל כושר אינטלקטואלי כשל אאורבינדו.
בהמשך, סיים לימודי אירופה הקלאסית בקינג’ז קולג’, קמברידג’, ועבר את הבחינות ל"משמר האזרחי ההודי" בהצטיינות יתירה. מכיוון שנכשל בלימוד רכיבה על סוסים לא התמנה לשרת בממשל ההודי, אך עם חזרתו להודו נתמנה לסגן מנהל הקולג’ בבארודה, ועד מהרה הפך הידע שלו לשם דבר בקרב חוגי המלומדים. הדור הצעיר העריץ אותו כאל וכינהו: "אחינו הגדול אאורובינדו". אאורובינדו נשא לאשה את מרינאליני דווי.
הוא השתלם בלטינית, יוונית, ולמד מעט איטלקית וגרמנית במטרה ללמוד את כתבי גֶתֶה ודָאנְטֶה בשפת המקור, ובו בזמן, התעמק בחוכמת הוודות העתיקות. הוא היה גאון בהיסטוריה ובשירה.

שהותו באנגליה ארכה ארבע עשרה שנה. אביו, ד"ר ג’וש, שלח אותו כאשר היה רק בן שבע לאנגליה בכוונה תחילה, בכדי שיאמץ הרגלי תרבות מערביים, קודם שיוטבעו בו אלו של מולדתו.

כשחזר להודו בשנת 1893 עמדה משכורתו על 750 רופיות (משכורת גבוהה) כשכיהן כסגן מנהל ביה"ס בבארודה. במשך שלוש עשרה שנה "שתה" מעומק מעיינות חכמת הספרות הסנסקריטית והבנגלית ומדעי המדינה והפילוסופיה שלה, אז התפטר ממשרתו והצטרף לקולג’ הלאומי של בנגל במשכורת נמוכה פי כמה (150 רופיות). הוא הצטרף לתנועות מהפכניות בהן בלט כדמות מרכזית. 
שרי אאורובינדו ערך יומון בשפה האנגלית ופרסם כתבות אמיצות וממוקדות בנושאים שונים. בהמשך ייסד שבועון אנגלי בשם "דהארמה", בו הפיץ את המסר הקורא לשלטון עצמי ריבוני, עודד באופן גלוי את החרם על סחורות אנגליות, ערכאות אנגליות וכל דבר שהיה ’אנגלי’. הוא חזר וביקש מהעם להכין את עצמו למאבק התקוממות פאסיבי. 
שרי אאורובינדו, נביא הלאומנות ההודית היה מחלוצי ההתעוררות הפוליטית בהודו ומילא תפקיד מרכזי במאבק הלאומי החל משנת 1908.

פרשת "פצצת אליפור" המפורסמת היוותה נקודת מפנה בחייו של שרי אאורובינדו, עת הוחזק במשך שנה במעצר מבודד בכלא אליפור, שם חזה את משימתו האלוקית העתידית.
שרי אאורובינדו עמד בסבל של תנאי הכלא המחמירים; האוכל הקלוקל, הביגוד הלא הולם, חוסר אור ואויר, השעמום מחד והמתח מאידך והבדידות של התא הקודר. ולא זו בלבד, אלא שניצל את תקופת המאסר לצורך לימוד ותרגול משנת הבהגוודגיטה. לבסוף זוכה מכל אשמה, לאחר משפט שלא יישכח במהרה.

את דרכו ביוגה החל בשנת 1904. הוא לא נעזר לצורך לימוד היוגה באיש, עד שפגש את לֶלֶה, יוגי מהאראשטרי, בבארודה, וזאת לפרק זמן קצרצר. לאחר שלושה ימי מדיטציות בלבד המשיך אאוריבנדו לנהוג בהתאם להוראותיו בנוגע להשקטת ההכרה ושחרורה מכל מחשבה, בתרגול עצמי עקבי. שרי אאורובינדו העיד על עצמו כי בשנב 1908 הגיע ליסודות הסדהאנה. בתחילה התרגול היה מחוייב לתרגול עקבי של פראניאמה בן שש שעות ויותר ביום. שרי אאורובינדו תרגל ומדט ברוח הבהגוודגיטה והאופנישדות.
בשנת 1910 הגיע שרי אאורובינדו לפונדיצ’רי (Pondicherry ) ושם החל לצמוח סביבו אשראם המשכן כיום מאות אנשים. האשראם מתפקד כקהילה המספקת את צרכי עצמה, כאשר פעילות חבריה מהווה חלק מהסדהאנה שלהם. באשראם קיים גם בית ספר עצמאי לגילאי 14 עד 18.

בשנת 1920 הצטרפה לאשראם מירה, אשת-איש צרפתייה, ונהייתה לאם ולדמות הדומיננטית באשראם. 
חסידי האשראם לא היו סניאסים (נזירים) וגם לא שרי אאורובינדו, שמוגדר בתור רישי (חכם מואר). האשראם היה בעל אופי קוסמופוליטי, ומשרת בני דתות רבות וכתות שונות. 
האשראם ייסד בטאון רוחני בשפה האנגלית שנקרא "Arya " תחת ניהולם של ’האם’ מירה, ובעלה, פול-רישאר, בטאון שהתפרסם במשך שש שנים וחצי בהן שימש במה לשיעוריו החשובים ביותר של שרי אאורובינדו.
הפילוסופיה של שרי אאורובינדו מעשית מאוד ומבוססת על עובדות, התנסות, תובנות אישיות וחזיונות שחווה כ-"Rishi ". הוא התאפיין בכך שהרוחניות וההגיון היו מאוחדים אצלו.

המטרה, כפי שראה אותה: שילוב של שחרור הפרט מהשלשלאות הכובלות (קבלת השראה "בעולם של מטה") והורדת הטבע האלוקי, חסד עליון מלמעלה, לחיי האנושות בכל הרבדים שלהם (הפיזיים והרוחניים). זאת כדי שהאדם יתפתח לקראת היותו "התבנית" של צלם אלוקים, לשכון באלוקי, ולהיות ערוץ לשמחת האל, מכשיר לפעולותיו. עלינו לפעול בעולם כמצברים של החשמל האלוקי ולשלוח גלים רוטטים לאנושות, כך שהיכן שאחד מאיתנו עומד, יתמלאו מאות אנשים הסובבים אותו באור, כח, ברכת אלוה. 
התיאולוגים והפילוסופים לא הצליחו, לדעתו, להציל את האנושות מהסבל, בגלל הליכתם בנתיב האינטלקטואלי במקום בנתיב היחידי לו זקוקה האנושות: גיוס תעצומות הרוח הגלומות בנשמת האדם, וטיהורה.

שרי אאורובינדו השאיר חומר ספרותי רב הנוגע לגיטה, לאופנישדות ועוד, המספק השראה והדרכה לאלפי אנשים בעולם כולו. 
שרי אאורובינדו הלך לעולמו ב- 5 בדצמבר, 1950, בפונדיצ’רי, בהיותו בן 78, לאחר מחלת כליות בת שבועיים. 
שרי אאורבנידו היה החריף שבאינטלקטואלים, האמיץ שבפטריוטים, המעודן והעמוק שבחכמים. אישיות דגולה בקנה מידה בינלאומי שיצירותיו בנושאי דת הן בנות אלמוות.

שרי אאורובינדו הוכיח לעולם שהודו האמיתית, זו של החכמים הוודים, מסוגלת לשרוד ולהטמיע תרבויות זרות. בידיו האמונות של זה היודע את "סוד ההרכבה הנכונה", יכולות תרבויות מזרח ומערב להגיע למרקם שופע אושר במקום להתנגדות פנימית וניכור הדדי. זו גדולתו ולוואי ואורו יאיר.

שרי ראמאנה מאהארישי

1879-1950

סרי ראמאנה נולד למשפחה דתית ב 30 בדצמבר 1879 וקיבל חינוך בבית-ספר מסיונרי, בשפה האנגלית. בגיל 18 עזב את ביתו למרות שאחיו נזף בו על כך, ויצא לחיפוש רוחני.

כשהחיפוש נשא פרי, כך נראה רגע ה"ההארה" שלו:
זה היה פתאומי. בזמן שישב לתומו בקומה הראשונה של בית דודו, פחד מוות פתאומי וברור השתלט עליו לפתע, למרות מצב בריאותו התקין. הוא החליט להתמודד עם המצב בעצמו ללא עזרה ממומחה או אחר. הלם המוות שחווה כביכול גרם לו להתבונן פנימה. הפחד התחלף בחקירה: מי הוא זה שמת, מהו אותו מוות"? שאל עצמו. הוא מתח באופן פיזי והקשה את איברי גופו, מחקה מצב של גוויות-מת, חשוק-שפתיים. לא ע"י השכל –האינטלקט, אלא כהבזק עמוק יותר של הבנת האמת הסיק, שבזמן שגוף חומרי עלול להיות מת, ה"אני" פרושו הרוח האלמוותית, הקיימת לעד, הדבר האמיתי היחיד.

ראמאנה שהה באשראם "מאנדאפאם". במשך 7 שנים תירגל רוחנית במערת "וירופאקשי,. בעת המדיטציה היו ילדים מתגרים בו בסקילה באבנים אך הוא נותר שליו. חייו הם דוגמה חייה ליישום משנת האופנישדות: שלווה פנימית, מדיטציה מתמשכת ונועם.

המסר של חייו הינו פשוט ונשגב: 
"דע את העצמי שלך"!, השאר יובן מאליו.
הבחן-נא בין הנשמה הבלתי משתנה הנצחית לבין היקום והגוף שהם כן ברי שינוי. 
אם הגעת לבסוף אל אותו "אני" הישאר בשלווה בתוכו והתאחד עמו.
"אני" זה הוא האושר, בלתי מתכלה, אינסופי, וההתעלמות ממנו סופה אומללות.
כדי לשחררו: הכנס ל(חלל) הלב עם הכרה ממוקדת באמצעות חקירה פנימית, צלילה לעומק בהכרה ושליטה על הנשימה.

 הוא קרא לאומץ ולהתמסרות לסדהנא למען הגשמת מטרה זו, והדגים שגם בדורנו ניתן להגשימה.
קריאתו הייתה: תמיד הגן על הצד האלוקי שבך, הישאר כעד-לא-מושפע במהלך שלבי החיים השונים, תוך שמירה על שקט ושלווה עליונים.

מגבלות של דעות קדומות אמונות רווחות וההפרדה לדתות לא הטרידו אותו. כל הדתות היו היינו הך לגביו מבחינת האמת הבסיסית.

לכבד את זכרו זה ליישם את מישנתו במציאות.

שרי שרי אננדה מאיי-מה

1896-1982

הסקירה הביוגרפית חושפת בפנינו שני סוגי מוארים. האחד: מוארים המנהלים חיי מאבק רוחני מתמשך לקראת המטרה הנכספת של התחברות עם האלוקי, ומתאפיינים בצמא ובכמיהה לחזות בנועם האל. 
השני: נשמות חופשיות זה מכבר, המחוברות ושרויות בנועם זה של ידיעת העצמי והחזיון של האלוקי, שהתגלגלו למחזור הלידה עקב משימה שנועדה להן על פני כדור הארץ בשרות האנושות. כזו הייתה מאיי-מה, ילידת בנגלדש.

מרגע היוולדה הייתה מאיי-מה מודעת לזהותה הרוחנית, הטהורה, הלא-מוגבלת על ידי גוף, הכרה או זהות מסוימת, ומודעת ל"עצמי" האמיתי שלה. החל מינקותה צפתה בבני המשפחה אליה נולדה, כמו עדה המביטה מהצד. היא חונכה באהבה בקרב משפחתה הגרעינית והמורחבת, והקרינה אישיות מתוקה ועדינה. היא נמשכה לאנשים מכל הסוגים והמינים. בצעירותה קיבלה חינוך סטנדרטי כמו לורד קרישנה. במיוחד בלטה משיכתה המגנטית למקדש - בו היו נשמעים שירי תהילה לאל.

כשהגיעה לפירקה התחתנה כאחת האדם, אך לא עבר זמן רב ובעלה חש שהיא מיוחדת במינה. היא הצטיינה כעקרת בית וכרעיה, אך למרבה הפלא, לאחר סיום העבודה במטבח נהגה לפעמים להתיישב על רצפת המטבח, תשמישי קדושה הופיעו לפתע סביבה והיא התנסתה בתנוחות יוגיות ובטכניקות ניקוי פנימי (קריות).

המפנה קרה כאשר עמיתו של בעלה לעבודה הגיע איתו לביתם וכשראה אותה חש כאילו ראה באמת את האם האלוקית (The Divine Mother ). הוא כינה אותה "האם האלוקית המבורכת", והחל להגיע אליהם לסאטסאנגים בקביעות. כשמאיי-מה עסקה בעבודות הבית השגרתיות, מבטה הפך מרוחק – כלא שייכת לכאן אלא לנצח אינסופי, והיתה נתונה, לעתים, במצבי רוח משתנים. בכל פעם ששם אלוקים הוזכר, מיד נכנסה למצב רוחני גבוה. אט אט הפכה מקור השראה סביבה. מקור לברכה ולריפוי של ניסים. וכל אותו זמן שהתה ללא הפסקה במודעות הרוחנית ובידיעה העצמית עימן נולדה.

בשנת 1943 הצטרפה מאיי-מה למאסטר הקדוש סוואמי שיוואננדה, ברישיקש. באותה עת, פרופסור מאוד מלומד, שהיה חסיד של מהאטמה מלומד לכשעצמו (ראש האשראם הגדול "קאליש" לחקר הסנסקריט), שמע מפי אותו עמית מהמשרד על מאיי-מה. מאיי-מה כבר שהתה כעת באופן קבוע בחדר קטן במקדש לאם הקדושה קאלי, מקום בו שהה ראמאקרישנה כל חייו (המקום נקרא מקדש דאקשינשוואר Dakshineshwar ).
כשהם הגיעו למקום הפרופסור ביקש לשאול את מאיי-מה מספר שאלות. הוא נענה באדיבות ובחיוב. בהיותו פרופסור, ניסח שאלה מורכבת ועמוקה. עוד לפני שסיים לשאול, קלחו מפיה של אננדה מאיי תשובות מעמיקות ומקיפות יותר משעשוי היה אי פעם לצפות, מטר של חכמה מאירה! הוא המשיך להציג שאלות והתשובה חזרה להגיע באותה דרך. יש לציין שמאיי-מה היתה חסרת השכלה פורמלית לחלוטין. אותו פרופסור ודוקטור מלומד חזר לביתו עניו ושפל-רוח מכפי שהיה קודם לכן.
משהבין שאין להסתיר תופעה נדירה זו כמאיי-מה, הזמין עמיתים שלו לפגישה בחופשת הקיץ. אלה לא היו אנשים צמאי-רוח, אלא אנשי אקדמיה שכלתנים גרידא.
לאחר שלוש-ארבע שעות שיחה הם נותרו מותשים, בניגוד למאיי-מה שנותרה שלווה ורעננה.
שלוש שנים מאוחר יותר, ביקר הביוגראף בטקס שמאיי-מה יזמה למען שלום העולם, במהלכו, מאה חכמים הודים חזרו פה אחד מליוני פעמים על מנטרה מיוחדת וחשובה. טקס כזה ארך שנתיים וחצי, והוא פגש אותה במהלכו. 

מצד אחד הייתה לה אישיות של ילדה (הביוגראף סיפר לה כי הגיע מביקור אצל הגורו שלה, שיוואננדה. "מה שלום אבא"? שאלה. בעבורה כל אחד היה "אבא" וכל אחת "אמא"), ומאידך, היא היתה שילוב מרתק של יצור אלוקי עם התנהלות מעשית ומציאותית עד לפרטים הקטנים. זה התבטא בניהול טקס ה- "yajna " – טקס ההקרבה, הויתור. השליחות שלה היתה לעורר רוחנית את אנושות עולמנו כיום, ולהעלותה דרגה. אלוקים הוא המציאות הגדולה היחידה. יש למעט בדיבור – המילים היחידות ששווה למלל הן הלל לשמו של האל, כל שאר הדיבור הינו עקר וחסר תועלת ומוביל לצער. חיים שאינם חותרים להשגת המציאות האלוקית הם ביזבוז! יש להתייחס בסובלנות לשיאים חיובייים ושליליים בחיי האדם. אין פירושו שעל האדם להיות באי-עשייה לנוכח מצב כזה שנתקל בו: עשה את הטוב ביותר במצב נתון, כל שביכולתך, ואת הנותר השאר נא לאל. וכשאתה עושה – עשה ככל יכולתך, אך ללא חרדה ומתח!
המעשיות שלה התבטאה בשגרת יום ונהלים נוקשים שליוו את הסדהאנה. במהלך עשרים וחמש שנה הרשתה לחסידיה שבוע התבודדות אחד בשנה, בחודש נובמבר. פעמון צלצל שתי דקות לפני כל התכנסות וכל אחד צריך היה להיות ישוב במקומו. היו שתי מדיטציות דממה שארכו שעה כל אחת; ב- 9:00 בבוקר וב- 2:30 אחה"צ, כשהתיישבה על הבמה, עטופה בדממה. מי שאחר לטקס לא הורשה להיכנס והוצרך לעבור את הסדהאנה מחוץ לאולם. היתה הגבלה גם בנוגע למזון. היו שני ימי צום. המתרגלים אכלו רק פעם בעשרים וארבע שעות. ביום הראשון והשביעי הותרה רק שתיית מים וביום הרביעי - חלב ופירות בלבד. שבוע זה נקרא שבוע של שליטה עצמית, ולא שבוע סדהאנה. כל זה מסופר כהמחשה לפן המעשי שלה, לצד הפן הרוחני שאפיין אותה.
אותו עובד במשרד של בעלה, אשר גילה אותה לעולם לראשונה, הוא זה שכתב לראשונה את סיפור חייה, אותו כינה: "האם כפי שהכרתי".
אננדה מאיי היתה מקור הארה רוחני אדיר להודו ולעולם כולו במאה הזו, ודומה במצב תודעתה לזה של ראמאנה מהארישי - מודעות מתמדת למציאות העצמית שלהם.
הנוכחות של נשמות אדירות כאלו בין בני אנוש, מהווה מנוף אדיר שמרומם את המודעות ומדרבן אותנו להשגת מטרת חיינו. חייהם הוקדשו לזולת הלכה למעשה. ישויות אלה, בהשליכן הצדה את גופם הפיזי, קיימות בינינו כעת לא פחות משהיו אז בעת נוכחותם בגופם הפיזי.

שרי פארמהאנסה יוגננדה

1952 – 1893

פארמאהאנסה יוגאננדה נולד למשפחה דתית אך בלט ברוחניותו עוד בילדותו. שושלת המורים אליה הוא שיך מתחילה  בבאבאג’י (ממשיך של לורד קרישנא) שהיה מורה של להירי מהאסייה, שהיה המורה של סרי יוקטסוואר, שהיה מורו הישיר של פארמאהאנסה יוגננדה. 
פ. יוגננדה התאמן באשרם עשר שנים במקביל ללימודי אקדמיה מסודרים. הוא הקים את ביה"ס הראשון ב- 1917, כשחינוך הנוער היה תמיד בראש מעייניו. מערכת השעות כללה מקצועות תיכון שגרתיים, בצד ריכוז ומדיטציה של היוגה ושיטות לפיתוח הגוף. 
יוגננדה נשלח כנציג הודו לקונגרס הדתות בבוסטון ב- 1920, ומאז אמריקה הפכה ביתו. לאחר חמש שנים יסד את אגודת ההגשמה העצמית (Self Realization Fellowship ) כשהמטה שלה היה בהר וושינגטון.
בספרו "אוטוביוגרפיה של יוגי", הוא תיאר את חוויותיו הרוחניות וקשריו עם היוגים הגדולים של הודו. ספר זה הפך לאחת הקלאסיקות הרוחניות הגדולות בעולם ותורגם לשפות רבות.
באופיו: לב רחב וסובלני, מאסטר גדול בעצמו שמתייחס לקדושים אחרים בהערצה ויראת כבוד.
שליחותו: להפיץ את תרגול היוגה שעל ידו אדם מתאחד עם האל. הוא הוכיח את הדמיון בין התנ"ך להינדואיזם, את הבסיס להבנה בין מזרח למערב.
האגודה שהקים מקדמת גם שירותים חברתיים בהודו. השיעורים שלו שוכתבו ב- 1935 והופצו בעולם כולו.
האיכות של בן אלמוות שאיפיינה את אישיותו באה לידי ביטוי לאחר מותו, כשגופו לא נתבלה כלל במשך שבועות מספר, שלא כדרך הטבע.

שרי ראמאקרישנה

1886 – 1836

סרי ראמאקרישנה נולד בקאמרפוקור ליד קאלקוטה, בבנגל, ב 18 בפברואר 1836.
הילד שהצטיין בתכונות של רוב טוהר ואהבה נתמנה ע"י אחיו בגיל 19 להיות נזיר במקדש של האם האלוקית, קאלי, בדאקשינשוואר.
געגועיו ואהבתו לאם האלוקית היו חסרי גבולות עד כדי בכי מר ממש,  כשהיא לבדה מייצגת עבורו את המשמעות האמיתית של היעד בחיים וכל השאר איננו אלא צל.
כשהגיע לשיא יאושו – זכה לפתע לראותה לראשונה, ומכאן ואילך חזה בה תכופות. עבר חניכה למדיטציה הוואדנטית ע"י נזיר בשם טוטאפורי שבעצמו זכה להתחבר לאלוקים לאחר 40 שנות סגופים.

רמאקרישנה הצטיין בדבקות כזאת שהצליח להשיג את אותה התחברות לא  ב- 40 שנה אלא ביום אחד בלבד. בישיבת המדיטציה הראשונה שקע בסמדהי בן 3 ימים.

הוא חקר כל אחת מדתות העולם והיה מסוגל להתאחד עם החזיון האלוקי ע"י כל אחת מהן .
סרי ראמאקרישנה הגיע באמצעות התנסותו האישית והבלתי – אצמעית לאמת הגדולה הזו – שעבור זה שמאמין, אלוקים יכול להתממש ולהתגשם באמצעות כל אחת ואחת מהדתות.

חלק ניכר בחייו הוקדש לאימון חסידיו שהרחיבו והפיצו את משנתו. חיבוריו מקובצים ב-"The Gospel of Sri Ramakrishna" " (ספר נפלא!), בצורת סיפורים וחידות, ואינם אמרות המשקפות לימוד בלבד, אלא בעיקר ניסיון חיים – "דפי חיים".
השפעתו על הודו והעולם כולו הייתה עצומת – מימדים.