התחושה שמעורר תרגול עם זריחה היא כל כך מיוחדת, וגם הפעם, שנה נוספת להתנסות בחוויה קסומה זו,
הרגשתי ביחד עם כל התלמידים שלהתחיל ככה את היום זו ממש מתנה לגוף ולנפש.
שקט פסטוראלי, הטל עדיין על הדשא, הרי שומרון באופק.
מרחבי בר פתוחים לעבר המזרח. פורשים בשקט את המחצלות והמזרונים, נהנים מהדממה העוטפת.
התירגול זורם ומתעצם ככל שאור השמש הולך ומתגלה.
וכמובן, בשעת הזריחה ממש, כשעטרת זהב צובעת את השמים, מעלים ידיים ומבט ומבטאים בכל תנועה ונשימה ברכה לשמש, ועוד אחת ועוד.
לדעתי יש קשר בין התחושה שהתנסינו בה לבין מה שמוסבר בכתבים היוגים על מעגל חשכה- זריחה.
סוואמי סטיאננדה סאראסוואטי מדגיש את חשיבות ההתאמה בין קצב היקום לקצבו של הגוף שלנו:
"הקצב היומי של הגוף נקבע על ידי סביבתנו ואורח חיינו. על הריתמוסים הפנימיים לעבוד בהרמוניה מוחלטת עם הדרישות והכוחות החיצוניים. רבים מבין הריתמוסים הפנימיים נקבעים על ידי הדפוס היומי המובנה של אור וחושך ועל ידי דפוס הפעילות שלנו בתוך הרוטציה היומיומית של כדור הארץ כשהוא מסתובב סביב צירו ובו זמנית סביב השמש."
נקודת פתיחה טובה ליום משפיעה לטובה על כל היום.
התחושה שהשאירה את חותמה עלינו שכנעה בוודאי מעבר לכל הסבר מילולי.
לקום מוקדם בבוקר? בהחלט שווה את המאמץ!
