הגוף מתחזק כשנותנים לו מינון מותאם שהוא יכול לקבל
תמיד משמח אותי לראות שתלמיד מתקדם ומשתפר, ולהיווכח בכך שחיזוק הגוף ביוגה לא מגיע רק מתנוחות מאתגרות. הוא נבנה גם מתשומת לב, יציבות, נשימה ותנועה מדוייקת.
כשמתרגלים יוגה באופן קבוע, אפילו מעט, הגוף מקבל הזדמנות ללמוד דפוסים חדשים.
הגוף הרי חכם. לומד דרך חזרות הולכות ונשנות. לא דרך הצהרות גדולות. כשחוזרים שוב ושוב לתנועה עדינה, לטווח תנועה נעים, לנשימה רגועה, הגוף מתחיל לזהות שהתרגול הוא מקום בטוח. לא מקום שבו דוחפים אותו מעבר לגבול, אלא מקום שבו מקשיבים לו.
נוצרים במשך הזמן שינויים קטנים. ואלה יוצרים אמון בין הגוף לבין הנפש.
גם הנפש לומדת. בכל פעם שמקיימים הבטחה קטנה לעצמנו, נבנה אמון פנימי. זה לא חייב להיות יעד דרמטי. להפך, ככל שההבטחה קטנה וברורה יותר, כך קל יותר לעמוד בה.
שרירים מייצבים מתחילים לעבוד. מפרקים מקבלים תנועה מגוונת. היציבה משתפרת בהדרגה. הנשימה נעשית מודעת יותר. רבים מרגישים עם הזמן יותר מרחב בגב, בצוואר ובאגן, ובגוף כולו.
המפתח הוא מינון.
תרגול חזק מדי, מהר מדי, עלול ליצור עומס. תרגול קטן ועקבי מאפשר לגוף להסתגל. זה נכון במיוחד למי שחוזרים לפעילות אחרי תקופה ארוכה של הימנעות ממנה, יושבים שעות רבות, או מתמודדים עם רגישות חוזרת באזור מסוים.
אני ממליצה לעבוד בהקשבה פנימית לשלושה סימנים פשוטים:
*נשימה
*כאב
*התאוששות
אם הנשימה נתקעת או נהיית חדה, כדאי לרכך את התנוחה.
אם הכאב הוא חד ולא רק אי נוחות קלה, כדאי לעצור.
הקשבה כזו אינה ויתור, היא מיומנות שמלמדת את הגוף להתחזק בהרמוניה עם ולא נגד הקצב שלו.
תרגול טוב: משאיר את התלמידים בתחושה של ערנות ורכות.
הדס חסון
"בשביל היוגה" קרית אונו
תגובות