רציתי לשתף אתכם בחוויה של סדנה מיוחדת במינה שהעברתי בתחילת השבוע.
את היוגה גיליתי מחשיפה לספר של סלבארג'אן יסודיאן "יוגא ובריאות".
יסודיאן, בעצמו בן של רופא מדרום הודו שנסע ללמוד רפואה באירופה והחליף את ייעודו כדי להיות מורה עצום ליוגה במערב.
הקשר בין יוגה לבריאות ריגש אותי תמיד, לכן שמחתי על ההזדמנות לחשוף את השיטה הנהדרת הזו בפני אוכלוסיה כמו רופאים לעתיד! הקהל שנתבקשתי ללמד היה של סטודנטים משנה רביעית ללימודי רפואה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל- אביב.
הן ביום הראשון והן ביום השני של הסדנה הכיתה כללה כאחד עשר משתתפים, סטודנטים וסטודנטיות צעירים החשופים לכמויות גדולות של ידע, ונדרשים למאמץ רב- מנטאלי, רגשי ופיזי.
זאת היתה השעה האחרונה של יום לימודים ארוך, אז עזבנו את המבנה המתוחם ויצאנו לדשא, למרחב, כבר התחלה טובה! כיתה של פרחי רפואה המחפשים דרך לעזור לעצמם לתפקד רגוע יותר, רענן יותר, ואף לאפשר למטופליהם להיות "מטופלים טובים יותר", קשובים. נסיון חשוב של מורי הפקולטה לחשוף את הסטודנטים בפני כלי עזר מייעל ומרגיע הן עבור הרופא לעתיד והן עבור המטופל לעתיד כאחד.
נשימות היוגי המלאות באוויר הפתוח המחישו לסטודנטים את המושג "פראנה" באופן ישיר ובהיר. היה כל כך מרענן לנשום את ריח האדמה בתנוחת הכלב ולפרוש ידיים לשמיים בתנוחות עמידה. גם בפרק זמן קצר חוו הסטודנטים התרגשות מהיכולת להתארך עוד מעט, לרכך נוקשות משרירים ומפרקים, לנקות מתחים בעזרת תרגילי ריכוז ונשימות, לכפוף לכיוונים שונים ולפתל את הגוף.
כרופאים לעתיד, עלו שאלות לגבי התפקיד הבריאותי של היוגה בשונה מאימון אחר. גילינו שהדבר המובן מאליו ששמו נשימה אינו כל כך "מובן מאליו" ויכול לעזור ולהשפיע. היתה הרבה סקרנות והתעניינות לגבי הפיכת תירגול יוגה לחלק משגרת יומו של הרופא. "אם יש לי רק חמש דקות ביום, האם זה מספיק או שצריך יותר"? היתה אחת השאלות.
בעקבות התירגול האינטנסיבי והארוך, הודרכו התלמידים, שלב אחר שלב למצב של הרפיה על הדשא, תחת השמים הכחולים. וההרפיה בסוף היתה כל כך עמוקה, שיכולה היתה להימשך ולהימשך...
יצאתי מלאת תחושה טובה לגבי כיווני מחשבה על רופאי העתיד.