אחת לשנה מארגנים מורי הבריגהו יוגה בארץ, אודי בילו ורונן כץ, ארוע מיוחד במינו: הגעתו של המורה הגדול שיבוג'י מוורנסי שבהודו לביקור בישראל לצורך העברת סדנת בריגהו יוגה.
הסדנה הזו היא כבר מסורת בארץ, חמש עשרה שנים שהזכות להשתתף בה נופלת בחלקי. וגם הפעם, כמו בפעמים קודמות, תחושת העוצמה בתירגול יוצאת מגדר הרגיל. תחושה של התעלות מעבר למיגבלות הגוף הפיזי. העצמת היכולת בתנוחות היוגה והמסוגלות לשבת לאורך זמן ארוך תוך שמירה על ריכוז גבוה.
תחושה חגיגית באולם הגדול. שיבוג'י והמורים מרעיפים הנחייה שקטה ומלאת השראה אל מול קהל גדול של גברים ונשים בני גילאים שונים, מגוון מאוד, אך מאוחד לחלוטין בדבר אחד: הכמיהה אל השקט שבפנים.
תהליך מעניין אני חווה. בהתחלה זה "אני" ו"הם", והזמן עובר, ומיטשטשים הגבולות. קשובה לנשימתי שלי, מרגישה שהיא נהיית לאט חלק בלתי נפרד מנשימתם "שלהם", של כולם.
והזמן עובר, והתירגול נמשך, רק שכבר ניטשטשו לגמרי הגבולות בין הנשימה שלי למחשבה שלי ל"תחושת הכלל" שלי. נשארה רק הנשימה, והיא מודעת, שוקטת, עמוקה וארוכה מתמיד.
אני מתפלאת: הרי לא קמתי לשום מקום, לא שיניתי דבר, אבל התחושה היא שכן נסעתי הרחק. ההכרה שקטה, מתבוננת בעינים עצומות אל צליל עקבי המתנגן לו בפנים, הגוף דומם לגמרי. יציב ונוח. והאולם? מלא מפה לפה, לא נשתנה דבר. ובכל זאת... עכשיו כולו כאחד מהדהד גם הוא את הצליל העקבי הזה בתוך דממה אחת גדולה.
לפני ההפסקה אני פוקחת עיניים ומבטי פוגש את עיני המורה. עיניים עם חיוך ענק.
לא זקוקה להסבר: אכן מבינה מיד את הסיבה לעומק השקט שבתוכי.
לתוך השיגרה העמוסה, לתוך שאר ימות השבוע, השקט הזה מתמשך ומתמשך, מאזן את תנודות גלי היום יום וממלא אותי בהכרת תודה וציפייה לסדנה הבאה...
מוזמנים לצפות בסרטון קצר שצולם במהלך הסדנה בקישור הבא אל עמודו של אודי בילו.
