חברים יקרים,
נחמד לי להקשיב לפעמים לשירים ישנים ודווקא מהם ללמוד משהו חדש. וכן, בהחלט בקשר ליוגה...
קחו למשל את חלקי שיר הנושא במחזמר "קזבלן", המספרים ש:
"בקסבה בחצי היום, כשהשוק פתוח:
הייתי ככה סתם הולך והחזה מתוח:
כולם אומרים איזה קנון עובר בסמטאות...
כולם יודעים תמיד למי – יש יותר כבוד".
כן, זוהי תמונת השוק, והגבר הצועד במרכז.
מיד עולה במחשבה קשר ברור בין החזה המתוח לתחושת הגאווה ב"מי אני ומה אני" כאדם פרטי, כשהסביבה, כולם בשוק ההומה אנשים, הם הנותנים כבוד, ומעצימים את הסיבה לגאווה.
ועכשיו נעבור לתמונה אחרת הלקוחה מ"אגרת הרמב"ם", ולמסר מסוג אחר:
"...וראשך כפוף ועיניך יביטו למטה לארץ ולבך למעלה" למה? כי הרמב"ם מצווה את בנו "על הענווה"!
המצב הפיזי הפוך כאן: הראש מונמך והגו והעיניים למטה. במקום מתיחה יש כאן ריכוך חזה והתכנסותו פנימה! הקשר של המצב הזה הוא ל"אני" מסוג אחר, זה אשר מנהל אותי.
הקשר בין מצב גוף למצב הכרה הוא עקרון יסוד בתירגול היוגה,
מבחינתי, פשטימותאנאסאנה (*הנחיות לתרגול כאן*) זוהי תודעה השואפת לכפוף ופשוט למאן להיות "אני ואני ואני". להישאר מטה בכניעה מוחלטת למשהו העולה על תפיסת המציאות המורגלת שלנו, ולבקש:
"אנא, תאפשר לכל דבר ודבר בי לעזור לזולתו, תאפשר לרך לרכך את הנוקשה, למשוחרר לפתוח את המכווץ, לחזק להדריך את החלש. ונבטל את רצוננו היודע מעט מפני רצונך היודע כל".
ועכשיו דממה... רק נקשיב... לא "מי אני בקסבה", אלא – מי זה בכלל אותו "אני"?
נקשיב... נתחיל לחוות.
לטובת התרגול, אני מצרפת כאן קישור להדגמה של ביצוע תנוחת פשטימותאנאסאנה "כהלכתה" בסטודיו. מוזמנים להתסכל :)
