שלום תלמידים יקרים,
חג החנוכה בפתח, ותמיד הוא נדמה לי כשופע רוב שמן: כד השמן, שמן למאור, להכנת סופגניות, להדלקת החנוכיה... לכן, בחרתי לדבר הפעם על כלי השמן.
אך במקום לדבר על כד השמן הקטן מהמקדש, אציג סיפור מהתנ"ך על כלי שמן אחר, מספר מלכים ב' פרק ד' פסוקים א-כ"ג.
סיפור על אלמנה המשוועת לעזרה מאלישע הנביא שכן ילדיה נמכרו לעבדות עקב חוב כספי. לשאלתו, היא משיבה שלה בבית יש רק אסוך שמן אחד. אלישע מבקש ממנה שתשאל כלים נוספים ואחר כך ימולאו בשמן ויימכרו. הדבר נעשה, והפידיון הספיק להחזרת החוב ולחיי חרות ורווחה לאלמנה ולבניה.
כל זמן שהיו כלים - נמצא השמן, עד ש...
"ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמוד השמן".
סימלי ורב השראה הוא לדעתי היחס הישר בין קיום כלי הקיבול (סיבה), ובין המשך היווצרות השמן (תוצאה).
המציאות שלנו היא ה"שמן". התודעה היא ה"כלים". מציאות זו יכולה להפוך מחושך לאור רק על פי מה שהתודעה שלנו תאפשר לה. התודעה מורכבת מכלים (מצבים) כגון: ביטחון ב"עצמי" גדול ורב יכולת, אמונה בו, וודאות בו.
אסאנות היוגה רחוקות מלהיות רק אימוני גוף. בתוך השקט של השהיה בתנוחה, מתאפשרת יצירה של כלי תודעה חזקים ויציבים. ניצוק לתוכם את השמן של המציאות שברצוננו ליצור. מציאות של גמישות, עוצמה, חופש ואיזון גופני ומנטאלי.
בידינו הדבר לדאוג לאספקת הכלים, כדי שלא "יעמוד השמן".
חג חנוכה מאיר ושמח לכולם.
הדס
