חברים יקרים, הנה מגיעה שנת תשע"ז
שנה חדשה בפתח!
מעגל נושן החוזר ונשנה
מה נברך לשיפור? קצת אחרת?
התבוננות מיטבית ושונה!
הפעם בחרתי לכרוך המלצה בתוך הברכה: "בכל רגע נתון, הבה נעצור טיפה, נתבונן, ניתן לזה זמן. או במילים אחרות: "אל נא נעבור ליד ככה סתם ונמשיך הלאה..."
מעניין מדוע אנחנו נמשכים להיות בחברת ילד קטנטן כשהוא מתחיל ללמוד על עצמו וסביבתו, מה מרתק בזה?
אחת הסיבות זוהי שמחתו העצומה כשהוא מגלה ולומד דברים, שעבורנו הבוגרים ידועים ומוכרים, עד שמי שם לב בכלל...
כשהוא תינוק יתחיל להתפעל מאצבעות ידיו, כשיגדל יביט בפליאה בכוכבי השמים, וכן הלאה. וזה קורה מדוע?
כי הוא רואה את זה בפעם הראשונה! ואז הוא לא רק רואה במובן הטכני, הוא מתבונן "בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו", כולו בתוך המראה, ביסודיות, באבחנה ובסקרנות של "מדען" קטן.
ואח"כ יגיע גם תור ה"למה?"....
יכול להיות שפעם הוא מתפעל ופעם אחרת יביע דחייה ותיעוב, אבל דבר אחד בולט בילד: הוא לא נשאר אדיש! הוא מעריך כי הוא עוד לא התרגל... התרגלות גורמת לאדישות, האדישות היא האויב של ההערכה, ובהיעדר הערכה אנחנו מרגישים חוסר, למרות מה שיש, והדרך לשמחה מתרחקת.
בחברת הקטנים אנחנו חווים את ההיפך! ביחד עם הפעוט אין כמונו מאושרים, מלאי שמחה ורעננות נעורים.
אז בואו נתלהב מהישן והמוכר, החל מחברת יקירינו ומכרינו ומזה שהשמש זורחת שוב היום, והמשכו מיופי העץ בגינה... וכן, מתנועת אצבעות הידיים! ועוד הרבה הרבה כשנפתחים לזה...
"לכל מראה ישן יש רגע של הולדת", אמר אלתרמן בשירו. רגע של הולדת הוא התרגשות עצומה.
אז לכבוד השנה החדשה
אני מאחלת לכם לראות את העולם בעיניים של ילד קטן
בעיניים מתבוננות, קשובות, נטולות אדישות וציניות
בעיניים מלאות התפעלות והערכה,
בשמחת רגעים אינספור של הולדת!
הדס
